טֶהְרָאן היא בירת איראן והעיר הגדולה ביותר בה, הממוקמת לרגלי רכס הרי אלבורז ונמצאת במרכזו של מחוז טהראן. העיר מהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה.

בנוסף לפרסים המהווים את רוב רובם של תושבי העיר מתגוררים בה גם אזרים רבים ומיעוטים אתניים נוספים כמו ארמנים, כורדים ויהודים. 98.3% מתושבי העיר, מרקעים אתניים מגוונים, הם דוברי פרסית.

טהראן הייתה שנים רבות כפר קטן שאוכלוסייתו גדלה באופן משמעותי רק במאה ה-13. בשנת 1795 אקא מוחמד חאן הכריז על טהראן כבירתה החדשה של איראן. בשנת 1855 הוכנה התוכנית הראשונה המקיפה לתכנון עתידי של העיר. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 החלה תנופת בנייה גדולה ברחבי העיר, ונבנו בה בניינים חדשים רבים.

מוחמד רזה שאה פהלווי שלט באיראן בין השנים 1941 ל-1979 והודח במהפכה ב-1979.

עד עליית ח'ומייני היו לישראל ולאיראן קשרים דיפלומטיים ומסחריים קרובים, וישראלים רבים ביקרו וגרו בעיר.

אתרים בעיר :
מגדל אזאדי – נבנה על ידי השאה. סמלה של טהראן המודרנית.
ארמון גולסתאן – ארמון מפואר שנבנה במאה ה-19.
מגדל מילאד – נחנך בשנת 2008 וממנו תצפית רחבה על כל חלקי העיר.
הבזאר הגדול – השוק המרכזי והענקי של טהראן המכיל סחורות מכל הסוגים.
אוניברסיטת טהראן – האוניברסיטה הגדולה והוותיקה ביותר בעיר.
ארמון סעדאבאד – ארמון השאה של איראן. נמצא בצפונה של טהראן.
המוזיאון הלאומי של איראן – המוזיאון מציג ממצאים היסטוריים וארכאולוגים מתולדותיה של איראן.
בית הכנסת אברישמי – מרכז קהילת יהודי העיר.

חינוך ותרבות :
בטהראן יש 45 אוניברסיטאות ומכללות, ומספר רב של מוזיאונים המציגים ממצאים ארכאולוגיים מתקופות שונות בהיסטוריה הפרסית, ובעיקר מימי האימפריה הפרסית. חלק מהארמונות (למשל מתחם ארמונות ניאווראן וסעדאבאד) הפכו למוזיאונים. למרות ואולי בגלל הפיקוח ההדוק על חופש הביטוי באיראן, זכו הספרות והקולנוע שלה להצלחה רבה בעולם המערבי.

תחבורה :
ברכבת התחתית של טהראן פועלים ארבעה קווים של רכבת תחתית. בנוסף, פועלים בטהראן תשעה קווים של אוטובוסים מהירים. תחנת הרכבת המרכזית מובילה לערים שונות במדינה.

לטהראן יש שני נמלי תעופה. נמל התעופה הבינלאומי האימאם חומייני, הגדול מבין שדות התעופה, מרוחק כ-45 ק"מ מהעיר. נמל התעופה הבינלאומי מהראבאד ממוקם במערב בעיר. הוא מטפל בטיסות פנים ומשמש גם כשדה תעופה צבאי.