משהד היא עיר באיראן במחוז חוראסאן על גבול אפגניסטא . משהד היא העיר הקדושה השנייה למוסלמים השיעים. במקום קבור האימאם השמיני, עלי אר-רצא בן מוסא בן ג'עפר והמוסלמים השיעים עולים אליה שלוש פעמים בשנה, בחודש מוחרם, ברמאדן ובעליה לרגל למכה.
הישוב היהודי במשהד נוסד על ידי המלך נאדר-שאה בשנת 1734. המלך היה סובלני כלפי כל הדתות. הוא הביא יהודים מהעיר קזוין בצפון איראן ומגילאן למשהד כדי להפקיד בידם את האוצרות הרבים שהביא איתו עם מלחמותיו.
עם מות המלך (1747) נשתנה היחס ליהודים.
בשנת 1839 פרץ ויכוח בין אישה יהודית לנער מוסלמי והנער רץ ברחובות העיר והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום המקודש לזכר הקדושים בני על וקראו לכלב בשם חוסין ולעגו לדת המוסלמי. ההמון הקנאי שהמתאסף ביום זה במסגד הידוע בשם האימאם רצ'א התפרץ אל הרחובות של היהודים ואל הבתים, הצית באש את בתי-הכנסת ורצח כשלושים ושתיים נפשות מבין ארבע מאות נפש שמנתה הקהילה.
מאז התחילה שינוי בחיי היהודים במשהד. בדת, בשמות, בחיי המשפחה, בחגים ובחינוך.
יהודי משהד קיבלו על עצמם, כלפי חוץ, את האיסלאם ונודעו כ"ג'דיד אל איסלם" (מוסלמים חדשים). האנוסים שמרו על יהדותם, התפללו במרתפים או בחדרים פנימיים. ביום שבת היהודים פתחו עסקיהם והושיבו ליד חנות ילד שמסר לקונים כי המוכר איננו או שהסחורה המבוקשת איננה.
בימי חג הפסח הוסיפו יהודים לקנות לחם מחנויות של המוסלמים על מנת להסיר חשד וחילקו אותו לעניים.
ביום השישי בבקר היהודים הלכו למסגד ובערב קבלו את השבת בבתיהם.
לימים חלה הקלת-מה, בייחוד לאחר עלייתו של ריזא שאה, אביו של השאה האחרון אשר הביא רפורמות רבות במנהגים ובלבוש כך שהאנוסים נהנו מחרות יתר.